Posted on

שיבא אינו (Shiba Inu)

שיבא אינו

השיבא אינו הוא אחד מגזעי הכלבים המיוחדים והמרתקים ביותר בעולם הכלבנות. מדובר בכלב קטן יחסית, עם מראה שועלי, הבעות פנים חדות ואישיות שמרגישה לעיתים גדולה הרבה יותר מהגודל הפיזי שלו. מי שמחפש כלב עצמאי, חכם ומלא אופי, יגלה במהרה ששיבא אינו הוא לא כלב רגיל אלא שותף עם נוכחות ברורה ואופי מובחן.

במאמר הזה נצלול לעומק ההיכרות עם גזע השיבא אינו, נבין מה מקורו, איך נראה האופי שלו ביומיום, מה חשוב לדעת על אילוף, תזונה, טיפוח ובריאות, ולמי הוא באמת מתאים. אם יצא לכם להתאהב בשיבא אינו רק מתמונה ברשת, כדאי להמשיך לקרוא ולהכיר את המציאות מאחורי המראה הכובש.

היסטוריה ומקור הגזע

שיבא אינו הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר שמקורם ביפן. משמעות השם "שיבא" היא שיח או צמחייה נמוכה, ו"אינו" פירושו כלב, ככל הנראה רמז לייעוד המקורי שלו ככלב ציד בשטחים סבוכים והרריים. השיבא שימש במשך מאות שנים לציד חיות קטנות, בעיקר ציפורים ויונקים זעירים, בזכות זריזות, חדות חושים ועצמאות מחשבתית.

לאורך ההיסטוריה היפנית הגזע כמעט ונכחד, בעיקר בתקופות מלחמה ומחלות, אך בזכות מאמצי שימור הוא שרד ואף זכה להכרה כגזע לאומי ביפן. כיום השיבא אינו נפוץ בכל העולם ונחשב לאחד הכלבים המזוהים ביותר עם התרבות היפנית.

מראה חיצוני ומבנה גוף

השיבא אינו הוא כלב קטן עד בינוני, בעל גוף קומפקטי, שרירי ויציב. האוזניים זקופות וקטנות, הזנב מסולסל מעל הגב והעיניים כהות ובעלות מבט חודר. הפרווה כפולה, צפופה ומגנה היטב מפני מזג אוויר קר או חם, דבר שמקורו בחיים באזורים הרריים.

צבעי הפרווה הנפוצים כוללים אדום, שומשום, שחור עם חום ולבן קרם. אחד המאפיינים הבולטים הוא סימון בהיר באזור החזה, הלחיים והבטן, תופעה שמכונה "אוראחירו". מדובר בכלב שנראה מטופח גם בלי מאמץ מיוחד, אך חשוב להבין שמאחורי המראה הטבעי עומדת פרווה שדורשת תשומת לב.

אופי והתנהגות ביומיום

האופי של השיבא אינו הוא שילוב מעניין בין עצמאות, חוכמה ונאמנות שקטה. זהו כלב שמודע לעצמו, לעיתים עקשן, ולא תמיד מחפש לרצות את הבעלים בכל רגע. בניגוד לגזעים שמגיבים בהתלהבות לכל פקודה, השיבא בוחן אם יש לו סיבה אמיתית לשתף פעולה.

עם זאת, הוא כלב נאמן מאוד למשפחה שלו, יוצר קשר חזק עם בני הבית ויכול להיות רגיש למצבי רוח ולשינויים סביבתיים. הוא אינו נובח ללא סיבה, שומר על טריטוריה בצורה טבעית ומתאים גם לחיים בדירה, כל עוד מספקים לו גירוי פיזי ומנטלי.

התאמה למשפחה, ילדים ובעלי חיים אחרים

שיבא אינו יכול להתאים למשפחות, אך חשוב להבין את האופי הייחודי שלו. הוא פחות סבלני למשיכות או הצקות, ולכן עם ילדים קטנים יש צורך בהשגחה והדרכה הדדית. ילדים בוגרים שמכבדים גבולות יוכלו לפתח איתו קשר מצוין.

עם כלבים אחרים, במיוחד מאותו המין, השיבא עלול להיות דומיננטי. חשיפה מוקדמת וסוציאליזציה נכונה חשובות מאוד. גם עם חתולים, ההתאמה תלויה באופי הכלב ובחינוך מהשלבים הראשונים.

אילוף, חינוך ומשמעת

אילוף שיבא אינו דורש גישה סבלנית, עקבית וחכמה. זהו כלב אינטליגנטי מאוד. אך כזה שלא אוהב פקודות ריקות מתוכן. חיזוקים חיוביים, עבודה קצרה וממוקדת, וגיוון בתרגילים יעשו עבודה טובה יותר מאילוף נוקשה.

חשוב להתחיל אילוף וסוציאליזציה כבר מגיל צעיר, במיוחד בכל הקשור לחשיפה לאנשים, רעשים וכלבים אחרים. שיבא שלא קיבל גבולות ברורים עלול לפתח התנהגויות עצמאיות מדי, כמו התעלמות מקריאה או שמירה מוגזמת על משאבים.

פעילות גופנית ופריקת אנרגיה

למרות הגודל הקומפקטי, השיבא אינו הוא כלב אנרגטי שזקוק לפעילות יומית קבועה. טיולים יומיים, משחקים אינטראקטיביים ואפילו אימוני חשיבה חשובים לשמירה על איזון נפשי. כלב שלא מקבל מספיק גירוי עלול להשתעמם ולהביע זאת בהתנהגות לא רצויה.

טיולים עם רצועה הם חובה, שכן יצר הציד עדיין קיים, וכל תנועה מהירה עלולה לגרום לו לרוץ אחרי גירוי מעניין.

תזונה נכונה ואוכל לכלבים מומלץ

בחירת אוכל לכלבים מומלץ עבור שיבא אינו היא חלק חשוב מהשמירה על בריאותו. מדובר בגזע שיכול להיות רגיש לעור ולמערכת העיכול. ולכן, כדאי לבחור מזון איכותי, עשיר בחלבון מן החי, עם רשימת רכיבים ברורה וללא תוספים מיותרים.

יש לשים לב למינון נכון. שכן, שיבא עלול לעלות במשקל אם אינו מקבל פעילות מספקת. התאמת המזון לגיל, רמת פעילות ומצב בריאותי תסייע בשמירה על פרווה מבריקה, אנרגיה מאוזנת ומערכת חיסונית חזקה.

טיפוח, פרווה והיגיינה

למרות המראה הנקי והמסודר, השיבא אינו משיר פרווה בכמויות משמעותיות פעמיים בשנה. בתקופות אלו חשוב להקפיד על הברשה תכופה כדי להפחית נשירה ולשמור על עור בריא. שימוש נכון במוצרי טיפוח והיגיינה לכלבים, כמו שמפו עדין ומברשת מתאימה, יכול להקל מאוד על התהליך.

רחצה אינה צריכה להיות תכופה מדי, שכן הפרווה דוחה לכלוך באופן טבעי. מעבר לכך, חשוב להקפיד על ניקוי אוזניים, קיצור ציפורניים ובדיקות שיניים כחלק משגרת טיפוח כוללת.

בריאות ותוחלת חיים

השיבא אינו נחשב לגזע בריא יחסית, עם תוחלת חיים ממוצעת של 12 עד 15 שנים. עם זאת, קיימת נטייה לבעיות מסוימות כמו אלרגיות עור, בעיות מפרקים קלות ובעיות עיניים. ביקורים סדירים אצל וטרינר, תזונה איכותית ופעילות מתאימה יכולים לצמצם סיכונים ולשמור על איכות חיים גבוהה לאורך שנים.

שאלות ותשובות נפוצות על שיבא אינו

האם שיבא אינו מתאים למגדלים מתחילים?
לא תמיד. מדובר בכלב עצמאי שדורש הבנה, סבלנות ונכונות להשקיע באילוף נכון.

האם שיבא אינו נובח הרבה?
בדרך כלל לא. זהו כלב שקט יחסית, אך יביע חוסר נוחות בדרכים אחרות.

האם הוא מתאים לחיים בדירה?
כן, בתנאי שמספקים לו פעילות יומית וגירוי מנטלי.

האם השיבא אוהב מגע וחיבוקים?
חלקם כן, חלקם פחות. זה כלב שמעריך מרחב אישי ויוצר קשר בדרכו.

שיבא אינו וציוד איכותי מהאתר גג לחיות

מי שמגדל שיבא אינו יודע שציוד נכון עושה הבדל גדול ביומיום. באתר גג לחיות ניתן למצוא מגוון פתרונות שמותאמים גם לכלבים עם אופי עצמאי כמו השיבא, החל ממזון איכותי, דרך מוצרי טיפוח והיגיינה לכלבים, ועד אביזרי טיול וצעצועים שמספקים גירוי חכם. שילוב בין ידע, התאמה אישית ומוצרים איכותיים יכול להפוך את החיים עם שיבא אינו לחוויה מאוזנת ונעימה יותר.

לסיכום

שיבא אינו הוא כלב מיוחד, יפהפה ומלא אופי, אך כזה שדורש הבנה ולא מעט סבלנות. הוא מתאים לאנשים שמעריכים עצמאות, גבולות ברורים וקשר עמוק שנבנה לאורך זמן. עם תזונה נכונה, טיפוח מותאם, אילוף חכם ופעילות קבועה, השיבא יכול להיות בן לוויה נאמן, חכם ומרשים, כזה שמוסיף אופי אמיתי לבית ולא רק נוכחות חמודה.

Posted on

הוואנז | havanese

כלב הוואנז

הוואנז הוא גזע טוי אנרגטי ומבדר השייך למשפחת הכלבים ברביצ'ון, יחד עם הביצ'ון פריז, בולונז ומלטז. בגובה של קצת פחות מ-1 מטר אחד, בן הוואן בוגר שוקל בין 3 ל-5 ק"ג.

פעם היה ידוע בתור כלב המשי של הוואנה או פודל המשי הספרדי, ההוואנז הוא גזע הכלבים היחיד יליד קובה. על פי מועדון הוואנז של אמריקה, האבות הקדמונים של הגזע של היום הובאו מספרד לקובה בשנות ה-1600. במהלך המהפכה הקובנית בשנות ה-50, כמה קובנים ברחו לארה"ב – והביאו איתם את הכלבים הקטנים האלה.

הכלב ההוואני הוא חכם, נמרץ ובעל יכולת אימון גבוהה. הם מהווים כלבי שמירה טובים אך עלולים לנבוח יתר על המידה אם לא מאומנים כראוי. המעיל באורך הבינוני שלהם יכול להיות ישר או גלי ודורש צחצוח תכוף כדי להישאר נקי מקשרים. הגזע ההוואני מסתדר הכי טוב עם טיולים יומיים וכמות מתונה של זמן משחק.

בעיות בריאות נפוצות לגזע

ההוואן הוא גזע בריא בדרך כלל שתוחלת החיים שלו היא בין 14-16 שנים. למרות שלכלבים אלה יש תוחלת חיים ארוכה, הם נוטים לקומץ של מצבים רפואיים.

ניוון רשתית פרוגרסיבי

ניוון רשתית מתקדם (PRA) היא קבוצה של מחלות הגורמות לתאי הפוטו-קולטן (מוטות וחרוטים) על הרשתית להתפרק. בתחילה, ההוואנים עלולים להתקשות לראות בחושך, אך עם הזמן המצב יגרום לעיוורון מוחלט. ברוב המקרים, PRA היא מחלה תורשתית. ולכן, אסור לגדל כלבים עם מצב זה. אין כיום טיפולים יעילים זמינים.

מחלת Legg-Calvé-Perthes

מחלת Legg-Calvé-Perthes היא מצב שבו ראש עצם הירך מתפרק, ככל הנראה משני לחוסר אספקת דם. כאשר העצם מתפרקת, עלולים להופיע כאב וצליעה. Legg-Calve-Perthes מופיע בכלבים צעירים, בעיקר בגורי הוואנז מתחת לגיל 18 חודשים. במקרים מסוימים, ניתן לשלוט בכאב באמצעות תרופות. במקרים חמורים, ניתן להמליץ ​​על ניתוח.

לוקסציה של הפיקה

הפיקה (פיקת הברך) היא עצם קטנה שבדרך כלל יושבת בחריץ בתוך עצם הירך בברך. אצל כלבים עם  לוקסציה של הפיקה, הפיקה נעה (לוקסט) מחוץ לחריץ המיועד לה. תנועה לא מתאימה זו עלולה לגרום לאי נוחות ועלולה להוביל לדלקת פרקים. 

חיות מחמד רבות ידלגו או ירוצו על שלוש רגליים כאשר הפיקה אינה במקומה. במקרים מסוימים, זה עשוי להימשך רק כמה שלבים עד שהברך תחזור ליישורה הנכונה. אך במקרים חמורים יותר, הפיקה נשארת במקומה.

במקרים קלים, תוספי מפרקים או תרופות אנטי דלקתיות משמשות לשליטה בכאב ולמניעת דלקת פרקים. בכלבים שנפגעו בצורה חמורה יותר, ניתן להמליץ ​​על ניתוח.

מחלת שיניים

מחלת שיניים היא אחד המצבים השכיחים ביותר הנראים אצל כלבים כשהם מתבגרים. במיוחד בגזעים קטנים כמו ההוואנזים. זה כאשר אבנית ורובד חיידקים מובילים לדלקת של הרקמות סביב השיניים ובסופו של דבר לעששת. הדרך הטובה ביותר למנוע מחלות שיניים היא באמצעות צחצוח שיניים יומיומי עם משחת שיניים ספציפית לכלב.

ניקוי שיניים שגרתי מומלץ להערכת הפה, הסרת רובד ואבנית, ליטוש שיניים (כדי למנוע הצטברות עתידית), ולטפל או עקירת שיניים שאינן בריאות באופן משמעותי. בדיוק כמו אצל בני אדם, מחלת שיניים יכולה להיות מצב כואב. ואף עשויה להשפיע על בריאות האיברים הפנימיים של הכלב.

תזונה מומלצת לגזע זה

האכלה של אוכל לכלבים מומלץ מסחרי או במזון רטוב שאושר על ידי איגוד פקידי בקרת הזנות האמריקאיים (AAFCO) היא דרך טובה להבטיח שהוואנז שלך יקבל תזונה מלאה ומאוזנת. 

יש להאכיל את גורי הוואנז בתזונה שנוסחה במיוחד עבור גורים או מיועדת "לכל שלבי החיים". למבוגרים, דיאטות ממוקדות לתמיכת השיניים עשויות להיות מומלצות על ידי הווטרינר שלך כדי לסייע במניעת מחלות שיניים.

כגזע צעצוע, הכלב ההוואנזי יסתדר בצורה הטובה ביותר עם שתיים עד שלוש האכלות מדודות ביום. גורי הוואנז צריכים לאכול שלוש עד ארבע ארוחות קטנות ביום בלוח זמנים קבוע כדי לסייע בשמירה על יציבות הסוכר בדם.

צריכת הקלוריות המומלצת עבור בני הוואן משתנה מכלב לכלב ותלויה בגודלו הפיזי, חילוף החומרים, מצב הסירוס ורמת הפעילות שלו. הדרך הטובה ביותר לקבוע את גודל המנות היא לדון עם הווטרינר שלך, שיוכל לחשב צרכים קלוריות ספציפיים.

תוויות מדריך ההאכלה על אריזות מזון לכלבים מספקות מידע רב ערך. יש להיזהר לא להאכיל יתר על המידה את ההוואנז שלך, במיוחד מכיוון שעודף משקל מפעיל עומס נוסף על המפרקים – כמו הברך. זכרו שהקלוריות לחטיפים צריכות להיות עד 10% מסך הקלוריות היומי שלו!

אישיות וטמפרמנט של הוואנז

כלבי הוואנז הם גורים אוהבים ואינטליגנטים עם אישיות מבריקה. הם בעלי חיבה יוצאת דופן ובדרך כלל מתנהגים היטב עם ילדים וכלבים אחרים כשהם מפוקחים, מתרועעים ומאולפים מגיל קטן.                       

התנהגות 

ההוואנים מתחברים במהירות לבני אדם ולא אוהבים להישאר לבד. כך שהגזע פחות מתאים לאנשים עסוקים שלא נמצאים הרבה בבית. חלק מהכלבים מהגזע עלולים לפתח חרדת פרידה וייתכן שלא יסבלו להישאר לבד בארגז שלהם כל היום. אם מלמדים אותם לא לנבוח יתר על המידה, הכלבים הקטנים האלה מסתדרים כמו כלבי דירות.

אילוף

הוואנזים הם אינטליגנטיים במיוחד, מה שהופך אותם לקלים יחסית לאימון. כלבים שובבים אלה ילמדו בצורה הטובה ביותר כאשר נעשה שימוש במשחקים או מתקני אילוף ושיטות חיזוק חיוביות. כמו כל הגזעים, ההוואנים צריכים להיות חברתיים מגיל צעיר כדי להתנהג ליד ילדים, חיות מחמד אחרות ואנשים חדשים.

פעילויות מהנות לכלב הוואנז

  • אימון ציות
  • זריזות
  • פעילות ריח ובילוש

טיפוח הגזע

להוואנז יש פרווה יפה ומבריקה שהיא גם עבה וקלילה. המעיל עשוי להיות ישר או גלי ויש לו שילובי צבעים רבים אפשריים, כולל שחור, לבן, חום, זהב ועוד רבים אחרים. המעיל שלהם ארוך באופן טבעי ודורש הרבה טיפוח. אבל הורים לחיות מחמד יכולים להקל על שגרת הטיפוח שלהם על ידי גזירת השיער לאורך קצר.

טיפוח העור

רחצה שגרתית של הכלב שלך מומלצת לפי הצורך כדי לשמור על עור בריא. אבל אל תגזימו – רחצה בתדירות גבוהה יותר מפעמיים בחודש של הוואנז עלולה להסיר מהעור שמנים בריאים הפועלים כמחסום בפני אלרגנים. שמפו לכלב ספיציפי לסוג זה הוא הטוב ביותר.

טיפול בפרווה

יש להבריש את הפרווה הארוכה והמשיית של ההוואנז לפחות 3-4 ימים בשבוע כדי למנוע קשרים. שימוש במרכך מועיל לפירוק סבכים. הוואנזים קצרי שיער לא צריכים כל כך הרבה תחזוקה שבועית כל עוד התספורות שלהם קורות באופן קבוע.

טיפול עיניים

ניגוב עיני ההוואנז שלך מדי יום עם מטלית רכה ולחה יעזור להסיר פסולת. יש לקצץ בזהירות את השיער סביב העיניים שלהם כדי למנוע ממנו לגרום לגירוי. אם הבחנת בפזילה או הפרשות מהעין, קח את ההוואנז שלך לווטרינר, מכיוון שאלו יכולים להיות סימנים לבעיות עיניים חמורות יותר.

טיפוח אוזניים

ניקוי אוזני הכלב שלך כל 1-2 שבועות עוזר למנוע דלקות אוזניים. אדמומיות, ריח ו/או פסולת באוזניים הם סימנים לזיהום. אם אתה מבחין באחד מהתסמינים הללו, פנה לווטרינר שלך. למגוון מוצרי טיפוח והגיינה לכלבים שיעזרו לכם בגידול וטיפוח הוואנז המתוק שלכם. 

שאלות תשובות (FAQ)

האם הוואנז נחשב לכלב היפואלרגני?

הוואנז משיר מעט יחסית לגזעים רבים אחרים, ולכן הוא עשוי להתאים לחלק מהאנשים הסובלים מאלרגיה, אך אין גזע כלבים שנחשב היפואלרגני לחלוטין. לפני אימוץ מומלץ לבלות זמן עם כלב מהגזע ולבדוק את התגובה האישית, משום שהאלרגיה נגרמת בדרך כלל מחלבונים הנמצאים בקשקשי העור, ברוק ובשתן ולא רק מהפרווה.

האם קל לחנך גור הוואנז לעשיית צרכים?

הוואנז הוא כלב אינטליגנטי שמגיב היטב לאילוף עקבי, אך בשל שלפוחית השתן הקטנה שלו, תהליך החינוך לצרכים עשוי לדרוש יציאות תכופות וסבלנות רבה, במיוחד בחודשים הראשונים. הקפדה על לוח זמנים קבוע, הוצאה לאחר שינה, אכילה ומשחק ומתן חיזוק חיובי מיד לאחר עשיית הצרכים במקום המתאים יעזרו לו להבין במהירות את המצופה ממנו.

האם הוואנז מסתדר היטב במזג האוויר הישראלי?

הוואנז יכול לחיות היטב בישראל, אך הפרווה הארוכה והצפופה שלו מחייבת זהירות מיוחדת בימים חמים והימנעות מפעילות מאומצת בשעות שבהן הטמפרטורות גבוהות. יש להוציא אותו לטיולים בשעות הבוקר המוקדמות או הערב, לספק מים טריים וצל ולהיות ערניים להתנשפות חריגה, חולשה או קושי בהליכה שעלולים להעיד על עומס חום.

האם הוואנז מתאים לאנשים מבוגרים?

הוואנז עשוי להתאים מאוד לאנשים מבוגרים בזכות גודלו הקטן, אופיו החברותי והצורך המתון יחסית שלו בפעילות גופנית, כל עוד ניתן לספק לו טיולים יומיים, טיפוח וקשר אנושי קבוע. עם זאת, חשוב להביא בחשבון שהוא נקשר מאוד לבעליו ועלול להתקשות להישאר לבדו למשך שעות ארוכות, ולכן הוא מתאים במיוחד לבית שבו מבלים זמן רב במחיצתו.

כל מה שהוואנז צריך בגג לחיות

למרות ממדיו הקטנים, ההוואנז זקוק לשגרה מסודרת הכוללת מזון מותאם, משחקים, טיפוח קבוע וציוד שמתאים לגזעי טוי. באתר גג לחיות ניתן למצוא מגוון מוצרים שיכולים להשתלב בשגרת הגידול שלו, ובהם מזון לגורים ולכלבים בוגרים מגזע קטן, חטיפים לאילוף, צעצועים, שמפו, מסרקים, מוצרים לשמירה על היגיינת הפה וציוד לטיולים. חשוב לבחור כל מוצר בהתאם לגילו של הכלב, למשקלו, למצבו הבריאותי ולרגישויות האישיות שלו.

לסיכום

הוואנז הוא כלב קטן, חכם וחברותי, שמתאים במיוחד למשפחות ולאנשים המעוניינים בכלב ביתי שאוהב להיות חלק מהשגרה המשפחתית. הוא לומד במהירות, נהנה ממשחק ומפעילות משותפת ומסתדר בדרך כלל היטב עם ילדים ועם חיות מחמד אחרות לאחר חיברות נכון.

לצד אופיו הנעים, חשוב להביא בחשבון את הצורך שלו בקרבה אנושית, בטיפוח פרווה קבוע, בשמירה על בריאות השיניים ובמעקב אחר בעיות בריאות האופייניות לגזע. כאשר מעניקים לו תזונה מאוזנת, פעילות מתונה, אילוף חיובי ותשומת לב מספקת, ההוואנז יכול להיות בן לוויה מסור ושמח במשך שנים רבות.

Posted on

אפילפסיה אצל כלבים: מדריך מקיף לטיפול והתמודדות

כלב חולה

הכלב שלכם חווה התקף? אל תיבהלו. במאמר זה נסביר לכם בצורה ברורה ופשוטה מהי אפילפסיה בכלבים, מה גורם לה וכיצד מטפלים בה. אנו נציג בפניכם את כל המידע שאתם צריכים כדי להבין את המחלה הזו ולספק לכלב שלכם את הטיפול הטוב ביותר.

מהי אפילפסיה לכלבים?

אפילפסיה אצל כלבים היא מצב נוירולוגי שגורם להתקפים חוזרים ונשנים. במהלך התקף, פעילות חשמלית לא תקינה במוח גורמת לעוויתות, רעד ואף אובדן הכרה. למרות שמדובר במצב רפואי רציני, חשוב לדעת שאפילפסיה אינה מחלה מדבקת והרבה כלבים חיים איתה חיים מלאים ואיכותיים.

הסיבה המדויקת לאפילפסיה אצל רוב הכלבים אינה ידועה, אך ישנם גורמים גנטיים שיכולים להשפיע. האבחון נעשה על ידי וטרינר, אשר יכול לשלול סיבות אחרות להתקפים. הטיפול העיקרי הוא באמצעות תרופות נוגדות עוויתות, אך גם שינויים באורח החיים, כמו סביבה רגועה ושגרת יום קבועה, יכולים לסייע. כל כלב עם אפילפסיה הוא ייחודי ולכן הטיפול מותאם אישית לכל מקרה. חשוב לשתף פעולה עם הוטרינר כדי לספק לכלב את הטיפול הטוב ביותר.

סוגי אפילפסיה אצל כלבים

קל להתבלבל בין התקף- אירוע הנובע מפעילות חשמלית לא תקינה במוח, לבין התעלפות- אירוע הקשור לבעיה זמנית בזרימת הדם למוח.

ניתן לחלק את ההתקף לשלושה שלבים

  • שלב מקדים שבו הכלב עשוי להראות סימני חרדה או בלבול.
  • השלב הפעיל שבו מתרחשות העוויתות והאובדן הכרה. שלב זה נמשך בדרך כלל בין 1-2 דקות.
  • שלב ההתאוששות שבו הכלב עלול להיות מבולבל או חלש.

לא כל ההתקפים נראים אותו הדבר והידיעה איזה סוג הכלב שלך חווה עשויה לעזור לווטרינר בטיפול.

הסוגים העיקריים של אפילפסיה אצל כלבים הם:

התקף כללי (גראנד מאל)

התקף זה הוא הסוג הנפוץ אצל כלבים ומתבטא באובדן הכרה פתאומי, תנועות שרירים לא רצוניות והפרשות כמו רוק ושתן. במהלך ההתקף, הגוף של הכלב נכנס למצב של התכווצויות ושחרורים חוזרים ונשנים. חשוב להבין כי לא כל ההתקפים הכלליים נובעים מאפילפסיה, אלא יכולים להיגרם מגורמים אחרים כמו הרעלה, פגיעה בראש או מחלות מטבוליות. 

התקפים חלקיים (מוקדיים)

התקפים חלקיים, הם סוג של התקף שמתבטא בתנועות חריגות המוגבלות לאזור מסוים בגוף. בניגוד להתקפים כלליים המשפיעים על כל הגוף, התקפים חלקיים יכולים להתחיל באזור קטן ולהתפשט בהדרגה. חשוב להבחין בין התקפים חלקיים להתקפים כלליים מכיוון שהסיבות והטיפולים שלהם שונים. התקפים חלקיים נוטים להיות נרכשים, כלומר הם נובעים מגורם ספציפי כמו גידול במוח או פגיעה ראשית ולא בהכרח קשורים לאפילפסיה. דוגמה נפוצה להתקף חלקי היא "התקף מסטיק", שבו הכלב מבצע תנועות חוזרות של הלסת כאילו הוא מנסה ללעוס, למרות שהוא בהכרה מלאה.

התקפים חלקיים מורכבים

התקפים חלקיים מורכבים, הם סוג מיוחד של התקף מוקדי. בניגוד להתקפים חלקיים אחרים המתבטאים בתנועות שרירים לא רצוניות, התקפים מורכבים מתבטאים בעיקר בשינויים בהתנהגות הכלב. במהלך התקף כזה, הכלב נראה ערני ומודע לסביבתו, אך מתנהג באופן חריג ולא אופייני. ההתנהגות יכולה לכלול מגוון רחב של ביטויים, החל מהיסטריה וזעם ועד להזיות ותנועות חוזרות ונשנות. דוגמה קלאסית להתקף מורכב היא "התקף נשיכת הזבובים", שבו הכלב מבצע תנועות חוזרות ונשנות של נשיכה באוויר, כאילו הוא מנסה לתפוס זבוב דמיוני.

תסמינים של אפילפסיה אצל כלבים

  • התקשות של הגוף והרגליים
  • אובדן שיווי משקל והתמוטטות
  • תנועות חוזרות ונשנות
  • הפרשות
  • שינויים בהתנהגות 

גורמים לאפילפסיה אצל כלבים

כדי לאבחן אפילפסיה אצל כלב, הווטרינר יצטרך לשלול תחילה כל גורם אחר שיכול לגרום להתקפים. רק לאחר שבדקו את כל האפשרויות האחרות, יגיעו לאבחנה של אפילפסיה. בדרך כלל, ההתקף האפילפטי הראשון אצל כלבים מופיע בין הגילאים 6 חודשים עד 5 שנים.

אפילפסיה יכולה לעבור בתורשה אצל חלק מהכלבים. ישנם גזעים מסוימים שיש להם נטייה גנטית למחלה הזו, כמו למשל ביגל, תחש, רועה גרמני, טרוורן הבלגי וזנים נוספים. בנוסף לגזעים עם נטייה גנטית, ישנם גזעי כלבים אחרים בהם נצפתה שכיחות גבוהה של אפילפסיה, למרות שאין הוכחה ישירה לקשר גנטי. דוגמאות לכך כוללות בוקסר, קוקר ספניאל, גולדן רטריבר, לברדור רטריבר ועוד.

כיצד וטרינרים מאבחנים אפילפסיה אצל כלבים

כדי לאבחן אפילפסיה אצל כלב, יש צורך בתהליך מדוקדק הכולל מספר שלבים.

השלב הראשון הוא להבטיח שמה שקרה לכלב אכן היה התקף. חשוב מאוד שבעל הכלב יצלם את ההתקף אם ניתן ויתעד בכתב את כל הפרטים הרלוונטיים, כמו משך ההתקף, התנהגות הכלב לפני ואחרי וכמה זמן לקח לו להתאושש.

לאחר ההתקף הראשון, חשוב לקחת את הכלב לבדיקה וטרינרית מקיפה. הווטרינר יבצע היסטוריה רפואית מפורטת, בדיקה גופנית ובדיקה נוירולוגית. בנוסף, יבוצעו בדיקות דם, שתן וצילומים כדי לשלול סיבות אחרות להתקפים, כמו מחלות או בעיות בריאותיות אחרות.

רק לאחר ביצוע כל הבדיקות הנדרשות ושלילת כל הגורמים האחרים, ניתן לאבחן אפילפסיה.

טיפול באפילפסיה אצל כלבים

אפילפסיה היא מצב רפואי כרוני, כלומר הוא נמשך לאורך כל החיים. למרות שאין תרופה קבועה למחלה, ניתן לטפל בה ביעילות ולשפר משמעותית את איכות חייו של הכלב. 

הטיפול הנפוץ ביותר באפילפסיה הוא באמצעות תרופות נוגדות עוויתות. הווטרינר יבחר את התרופה המתאימה ביותר לכלב, בהתאם לגורמים שונים כמו גזע, גיל, משקל וחומרת ההתקפים.

התרופות הנפוצות הן

  • לווטירצטם (קפרה): תרופה נפוצה ויעילה לטיפול באפילפסיה אצל כלבים.
  • פנוברביטל: תרופה ותיקה, אך עדיין בשימוש נרחב.
  • אשלגן ברומיד: תרופה המשמשת לעתים בשילוב עם תרופות אחרות.
  • זוניסמיד: תרופה חדשה יחסית, בעלת פרופיל תופעות לוואי נמוך יחסית.

במקרים מסוימים, הווטרינר ימליץ על שילוב מספר תרופות כדי להשיג שליטה טובה על ההתקפים. תרופות כמו גבאפנטין ופרגבאלין משמשות לעיתים בשילוב עם תרופות נוגדות עוויתות אחרות.

מטרת הטיפול התרופתי היא להפחית את תדירות ההתקפים ואת חומרתם. חשוב להבין כי ברוב המקרים לא ניתן למנוע את כל ההתקפים, אך ניתן להגיע לשליטה טובה בהם. נחשבת שליטה טובה אם הכלב סובל מהתקף אחד או פחות בכל שלושה חודשים.

 

האם תזונה משפיעה על אפילפסיה אצל כלבים?

אפילפסיה היא אחת מההפרעות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר בקרב כלבים, המתבטאת בהתקפים חוזרים הנגרמים עקב פעילות חשמלית לא תקינה במוח. בעוד שהטיפול התרופתי הוא הבסיסי לטיפול באפילפסיה, מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שתזונה יכולה למלא תפקיד משמעותי בניהול ההפרעה ואף לסייע בהפחתת תדירות ההתקפים וחומרתם. חשוב להקפיד על אוכל לכלבים מומלץ, המכיל מרכיבים איכותיים וטבעיים. 

תזונה קטוגנית לכלבים עם אפילפסיה

תזונה קטוגנית מבוססת על כמויות גבוהות של שומנים, יחד עם רמות נמוכות של פחמימות. זאת במטרה לעודד ייצור של גופי קטון בגוף. מחקרים בבני אדם וכלבים מצביעים על כך שלקטונים יש השפעה נוגדת פרכוסים, שעשויה להפחית את תדירות וחומרת ההתקפים. 

אוכל רפואי לכלבים המותאם במיוחד לכלבים הסובלים מאפילפסיה, המבוסס על עקרונות תזונה קטוגנית, החל להופיע בשוק. חשוב להתייעץ עם הווטרינר לגבי אפשרות זו, במיוחד אם הכלב מטופל בתרופות אנטי-אפילפטיות.

תוספי תזונה חשובים

בנוסף לתזונה הבסיסית, ישנם תוספי מזון לכלבים שיכולים לתרום לכלבים הסובלים מאפילפסיה:

  1. חומצות שומן אומגה 3: מחקרים מראים שחומצות השומן הללו, הנמצאות בעיקר בשמן דגים, עשויות לתמוך בתפקוד מוחי תקין ולסייע בניהול התקפים.
  2. מגנזיום ואבץ: מינרלים אלה יכולים לעזור באיזון מערכת העצבים ולתמוך במניעת התקתוספיפים.
  3. ויטמינים מקבוצת B: מסייעים בשיפור תפקודי מוח ויכולים להפחית מתח, גורם שמזוהה לעיתים עם טריגר להתקפים.

מזונות שיש להימנע מהם

תזונה נכונה אינה מסתכמת רק במה שהכלב אוכל, אלא גם במה שמומלץ להימנע ממנו:

  • מזונות עם סוכרים ופחמימות מעובדות: אלה עשויים להעלות את רמות הגלוקוז בדם בצורה חדה, ולהשפיע לרעה על היציבות הנוירולוגית.
  • מזונות מעובדים ולא איכותיים: חומרים משמרים, צבעי מאכל ותוספים מלאכותיים יכולים לגרום לגירוי או דלקות בגוף, שעלולות להחמיר את האפילפסיה.

מצבי חירום באפילפסיה אצל כלבים – מתי לפנות לווטרינר באופן מיידי?

אפילפסיה אצל כלבים היא מחלה כרונית שדורשת טיפול רפואי מתאים. למרות הטיפול, עלולים להתרחש מצבים שדורשים התערבות וטרינרית מיידית. להלן מספר מצבים שנחשבים חירום רפואי:

  • התקף ממושך- אם התקף אפילפטי נמשך יותר מ-5 דקות, יש להעריך כי מדובר בהתקף סטטוס אפילפטיקוס, מצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי.
  • התקפי מקבץ- כאשר יש התקף אחד מיד לאחר השני, ללא הפוגה, מדובר בהתקפי מקבץ. מצב זה עלול להיות מסכן חיים ודורש התערבות רפואית מיידית.
  • תדירות גבוהה של התקפים- אם הכלב חווה יותר מ-3 התקפים בתוך 24 שעות, יש להיוועץ בווטרינר בהקדם האפשרי.

כלבים עם אפילפסיה עשויים להיות בסיכון גבוה יותר להתקפים חוזרים. במיוחד בתחילת האבחון והטיפול או כאשר הטיפול אינו יעיל מספיק. אם אתם מבחינים בשינוי בתדירות, בחומרה או בסוג ההתקפים של הכלב שלכם, יש לפנות לווטרינר באופן מיידי. היעדר שליטה מלאה על ההתקפים עשוי להצביע על צורך בשינוי בטיפול התרופתי או בבדיקות נוספות.

החלמה וניהול של אפילפסיה אצל כלבים

לראות את הכלב שלך סובל מהתקף זה מפחיד ומאתגר מבחינה רגשית, אבל אתה לא לבד. בעלי חיות מחמד רבים חווים את אותו הלחץ של אי ידיעה ודאגה לבריאות הכלב שלהם.

תרופות מתאימות עשויות לאפשר לרוב הכלבים עם אפילפסיה לחזור לחיים נורמליים. היצמדות ללוח הזמנים של התרופות והקפדה על מתן תרופות בזמן חיונית לניהול מוצלח של אפילפסיה.

אפילפסיה אצל כלבים – שאלות נפוצות

מה יכול לעורר אפילפסיה של כלב?

מתח הוא הטריגר המדווח ביותר להתקפים אצל חיות מחמד אפילפטיות. אם אתה חושב שיש טריגר אפשרי, שוחח עליו עם הוטרינר כדי להימנע ממנו. 

כמה זמן כלבים יכולים לחיות עם אפילפסיה?

כלבים הסובלים מאפילפסיה יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים, בתנאי שהמחלה נשלטת כראוי באמצעות טיפול תרופתי.

באיזה גיל מתחילה אפילפסיה אצל כלבים?

כלבים בדרך כלל יקבלו את ההתקף הראשון שלהם בין הגילאים 6 חודשים עד 5 שנים. 

לסיכום

אפילפסיה אצל כלבים היא מצב מורכב! עם הטיפול הנכון, ניתן לשפר משמעותית את איכות חייו של הכלב. חשוב לזכור כי כל כלב הוא ייחודי ולכן הטיפול צריך להיות מותאם לצרכיו הספציפיים. שיתוף פעולה הדוק עם הווטרינר, תמיכה רגשית ומעקב קבוע אחר מצבו של הכלב זה הפתרון להצלחה.

Posted on

12 גזעי כלבים בריאים יחסית, ואיך לבחור כלב לחיים ארוכים וטובים

גזעי כלבים היפואלרגניים

בחירת כלב אינה יכולה להבטיח חיים ללא מחלות, אך לגנטיקה, למבנה הגוף ולגודל יש השפעה על הסיכונים הבריאותיים ועל תוחלת החיים. מחקר רחב שכלל יותר מחצי מיליון כלבים מצא הבדלים משמעותיים בין גזעים וקבוצות מבנה, אך גם הדגיש שתוחלת חיים אינה מדד יחיד לבריאות.)

לפניכם 12 גזעים שנחשבים לעיתים לחסונים, פעילים או ארוכי חיים יחסית. לצד היתרונות, חשוב להכיר גם את הבדיקות והצרכים הייחודיים לכל גזע.

מה הופך גזע כלבים לבריא יחסית?

גזע בריא יחסית הוא גזע שאינו סובל בשכיחות גבוהה ממבנה גוף קיצוני או מקבוצה גדולה של מחלות תורשתיות. עם זאת, הבריאות של הכלב הבודד תלויה גם במקורו, במשקל הגוף, בתזונה, בפעילות, בטיפול המונע ובבדיקות שנערכו להוריו.

לפני שבוחרים גזע כלבים, כדאי לבדוק:

  • אילו בדיקות גנטיות ואורתופדיות מומלצות לגזע
  • האם רמת הפעילות מתאימה לשגרת המשפחה
  • מהן דרישות הטיפוח והאילוף
  • האם ניתן לראות תיעוד רפואי של הורי הגור
  • האם אפשר לספק לכלב תזונה, פעילות ומעקב לאורך שנים

12 גזעי כלבים שנחשבים בריאים יחסית

כלב בקר אוסטרלי

כלב הבקר האוסטרלי הוא כלב עבודה חסון, חכם ואנרגטי, שמתאים לבתים המסוגלים לספק פעילות גופנית ומחשבתית יומיומית. חשוב לבדוק את בריאות הירכיים, המרפקים, העיניים והשמיעה של קווי הגידול.

צ'יוואווה

כלב הצ'יוואווה הוא קטן וארוך חיים יחסית, אך גודלו אינו פוטר אותו מבעיות רפואיות. יש להקפיד במיוחד על בריאות השיניים, משקל תקין ובדיקת הברכיים והלב.

רועה אוסטרלי

הרועה האוסטרלי הוא כלב אתלטי ובעל יכולת למידה גבוהה, אך זקוק להרבה תנועה ותעסוקה. בגזע קיימת רגישות אפשרית לתרופות עקב מוטציית MDR1, לצד נטייה לבעיות עיניים ומפרקים, ולכן בדיקות מקדימות חשובות במיוחד.

גרייהאונד

הגרייהאונד משלב יכולת ריצה יוצאת דופן עם אופי ביתי רגוע יחסית. מומלץ לעקוב אחר בריאות השיניים, הלב ומערכת השריר והשלד, ולהתאים את הפעילות למבנה גופו ולמצבו האישי.

פודל

הפודל הוא כלב חכם, פעיל ובעל נשירה מועטה יחסית, אך פרוותו דורשת טיפוח מקצועי קבוע. קיימים כמה גדלים של פודל, ולכל אחד מהם דגשים בריאותיים שונים, לכן חשוב לבחור גור מהורים שעברו את הבדיקות המתאימות.

פוינטר גרמני קצר שיער

זהו כלב ציד אתלטי שזקוק לפעילות רבה, אילוף ועבודה משותפת עם בעליו. לפני הבחירה כדאי לבדוק תיעוד בריאותי של הירכיים, המרפקים, העיניים והלב, ולא להסתמך רק על המראה הספורטיבי.

כלב צאן אנגלי עתיק

כלב הצאן האנגלי העתיק הוא חברותי ומרשים, אך אינו בהכרח גזע בעל סיכון רפואי נמוך. הפרווה דורשת תחזוקה רבה, ומומלץ לבדוק את הירכיים, בלוטת התריס, השמיעה והעיניים של הורי הגור.

הוואנז

ההוואנז הוא כלב קטן, חברותי ומסתגל, שמתאים גם לחיים בדירה כאשר הוא מקבל פעילות וחברה. יש לשים לב לברכיים, לעיניים, לשמיעה ולבריאות הלב, לצד טיפוח קבוע של הפרווה.

בסנג'י

הבסנג'י הוא כלב עצמאי, נקי ואתלטי, אך דורש אילוף סבלני ופריקת אנרגיה. בדיקה גנטית לתסמונת פנקוני ובדיקות עיניים הן חלק חשוב מבחירת גור ממקור אחראי.

ביגל

הביגל הוא כלב פעיל, סקרן וחברותי שנהנה מטיולים ומשחקי ריח. נטייתו לאכול מחייבת הקפדה על מנות מדודות ומשקל תקין, לצד מעקב אחר האוזניים, העיניים והמפרקים.

שיבה אינו

השיבה אינו הוא כלב יפני חסון יחסית, בעל אופי עצמאי וצרכים ברורים של אילוף וסוציאליזציה. מומלץ לבדוק ברכיים, ירכיים ועיניים, ולהקפיד על פעילות, היגיינת פה וניהול משקל.

בורדר קולי

הבורדר קולי הוא כלב עבודה נמרץ ואינטליגנטי, שמתאים לבעלים פעילים ולא בהכרח זקוק לחצר אם צרכיו מקבלים מענה. חשוב לבדוק את העיניים, המפרקים ומחלות גנטיות המוכרות בגזע.

איזה גזע מתאים לאורח החיים שלכם?

אורח החייםגזעים שעשויים להתאיםמה חשוב להביא בחשבון
פעיל וספורטיביבקר אוסטרלי, רועה אוסטרלי, פוינטר, בורדר קוליצורך גבוה בפעילות ובאילוף
עירוני ומתוןצ'יוואווה, הוואנז, פודל קטןטיפוח, שיניים ויציאות קבועות
מחפש כלב רגוע בביתגרייהאונד בוגרמקום מנוחה ופעילות מבוקרת

שגרה בריאה מתחילה בהתאמה נכונה

גם כלב מגזע שנחשב חסון עלול לסבול מעודף משקל, מחוסר פעילות או מתזונה שאינה מתאימה לשלב חייו. הבסיס כולל מזון מלא ומאוזן, מים זמינים, פעילות מותאמת, טיפול בשיניים, מניעת טפילים ובדיקות וטרינריות סדירות.

בגג לחיות תוכלו לבחור מזון איכותי לכלבים לפי גיל, גודל וצרכים תזונתיים, לצד צעצועים לכלבים שמעודדים תנועה וגירוי מחשבתי. התאימו את המוצרים לכלב הספציפי והיעזרו בווטרינר כאשר קיימת בעיה רפואית או תזונתית.

לסיכום

אין גזע שמבטיח כלב בריא, ואין רשימה אחת שמתאימה לכל משפחה. הבחירה הטובה ביותר משלבת התאמה לאורח החיים, מקור אחראי, בדיקות בריאות מתועדות ונכונות לספק לכלב טיפול עקבי לאורך חייו.

שאלות תשובות (FAQ)

האם כלב מעורב תמיד בריא יותר מכלב גזעי?

לא, ערבוב גזעים אינו מבטיח בריאות, וכלב מעורב עדיין יכול לרשת נטיות רפואיות מהוריו. היתרון האפשרי במגוון גנטי תלוי בשילוב המסוים, ולכן גם במקרה כזה חשוב להכיר את ההיסטוריה הרפואית ככל האפשר.

אילו מסמכים כדאי לבקש לפני רכישת גור?

כדאי לבקש תוצאות בדיקות גנטיות, עיניים, לב ומפרקים הרלוונטיות לגזע, לצד תיעוד חיסונים ובדיקה וטרינרית. אין להסתפק באמירה שההורים "בריאים", משום שכל גזע דורש מערך בדיקות שונה.

האם כלב קטן בהכרח חי יותר?

כלבים קטנים נוטים בממוצע לחיות יותר מכלבים גדולים, אך מדובר במגמה סטטיסטית ולא בהבטחה לכל כלב. גנטיקה, מבנה גוף, משקל, טיפול רפואי ואורח חיים משפיעים גם הם על תוחלת החיים.

האם מזון יקר יותר מבטיח כלב בריא יותר?

מחיר גבוה אינו מבטיח התאמה טובה יותר, והחשוב הוא לבחור מזון מלא ומאוזן שמתאים לגיל, לגודל, לרמת הפעילות ולמצב הבריאותי. אם קיימים רגישות, עודף משקל או מצב רפואי, מומלץ להתאים את התפריט בעזרת וטרינר.

Posted on

האם נרות מסוכנים לכלבים? כל מה שצריך לדעת 

כלב עם נר

הנרות, עם הניחוחות המפתים והאווירה החמימה, הם חלק בלתי נפרד מהעיצוב הביתי. אך מה שנראה לנו רומנטי ושקט, עלול להוות סכנה של ממש עבור הכלבים שלנו. האש, החומרים הדליקים והרעלים הפוטנציאליים שבנרות מהווים איום על בריאותם ובטיחותם של חיות המחמד שלנו. בואו נבין את הסכנות הכרוכות בשימוש בנרות בבית שבו יש כלב.

האם נרות ריחניים רעילים לכלבים?

הריח הנעים של נרות ריחניים יוצר אווירה נעימה ומזמינה בבית. אך האם ידעתם שהם עלולים להוות סכנה משמעותית לחברינו הכלבים? נרות ריחניים, למרות הפופולריות שלהם, טומנים בחובם סכנות רבות עבור חיות המחמד שלנו.

הבעיה העיקרית טמונה בשמנים האתריים שמשמשים להענקת הריח הנעים לנרות. שמנים אתריים, למרות היותם פופולריים בשימוש בתחום הארומתרפיה, עלולים להיות רעילים מאוד לכלבים. הריכוז גבוה של שמנים אתריים מסוימים, כמו מנטה, אקליפטוס ועץ התה עלול לגרום לתגובות רעילות חמורות אצל כלבים.

הסכנות הטמונות בשמנים אתריים לכלבים:

  • נזק למערכת הנשימה- שאיפת אדי השמנים האתריים עלולה לגרום לקשיי נשימה, דלקת ריאות ואפילו נזק לריאות של הכלבים.
  • גירוי בעור- מגע ישיר עם השמן עלול לגרום לגירוי בעור, פריחות ואלרגיות אצל הכלב.
  • הפרעות במערכת העיכול- בליעה של שעווה או שמן אתרי עלולה לגרום להקאות, שלשולים, ופגיעה באיברים פנימיים.
  • נזק למערכת העצבים- במקרים חמורים, חשיפה לשמנים אתריים עלולה לגרום לכלבים להתקפים, נמנום ואפילו למוות.

מדוע כלבים רגישים במיוחד לשמנים אתריים?

  • חוש ריח מפותח- חוש הריח של כלבים רגיש פי כמה משלנו. מה שהופך אותם לפגיעים יותר להשפעות השליליות של הריחות החזקים.
  • הרגלי ליקוק- כלבים נוטים ללקק את עצמם ואת הסביבה, מה שמגדיל את הסיכון לבליעה של חומרים מזיקים.
  • גודל גוף קטן- כמות קטנה יחסית של שמן אתרי עלולה לגרום להרעלה חמורה אצל כלב קטן.

טיפים לשמירה על בטיחות הכלב ליד הנרות

אם יש לכם נרות בבית, יש לנקוט במספר צעדים בטיחותיים, שיבטיחו את בריאות ובטיחות הכלב, הקפידו על כמה שפחות אפשרויות עבורו להסתבך בצרות. הבטיחות של חיית המחמד שלך היא בעדיפות עליונה. להלן כמה טיפים כללים לשמירה על בטיחות הכלב שלך בסביבת נרות:

השגחה קבועה על הנרות ועל הכלב

אם אתם מתכננים להדליק נרות כשהכלבים בבית, יש לנהוג ביתר זהירות. מומלץ להניח נרות דולקים רק בפמוטים שאינם דליקים, ולכבות נרות לפני שהם מגיעים לסיומם. לעולם אין להדליק נרות ליד חלון פתוח שבו הלהבה עלולה לעלות באש, או בחדר עמוס בבפריטים סמוכים לנרות.

אין לעזוב נר דולק ללא השגחה, לוודא שחיית המחמד שלך לא תפיל אותו בטעות. לא רק שזה יכול לגרום לשריפה, אלא שהלהבה והשעווה החמה עלולים לשרוף או לפצוע את חיית המחמד שלך במהירות ובקלות.

בחרו נרות רגילים ולא ריחניים

בעוד שנרות ריחניים אהובים יותר, אם יש לכם חיית מחמד ייתכן שתצטרכו לשנות את ההרגלים כדי להגן עליהם. מומלץ לבחור בנרות לא ריחניים על בסיס סויה, שעוות דבורים או שעווה צמחית. נרות ריחניים עשויים להכיל כימיקלים שמזיקים לחיות מחמד.

מלבד שמנים אתריים שיכולים לגרום להשפעות מזיקות, האדים והעשן של הנרות, ריחניים או לא, יכולים להקשות על חיות מחמד בנשימה. 

העדיפו נרות לד על שימוש בנרות לד

הדרך המובטחת היחידה להימנע מפגיעות הקשורות בנרות היא לא להשתמש בהם בביתך כלל.
עם זאת, זה לא אומר שצריך לוותר על האווירה הנעימה והרגועה שהם משרים.
כיום יש נורות לד מהבהבים, היכולים ליצור אווירה נעימה, אם כי אולי קצת שונה מאווירת הנרות. נרות לד אינם מסכנים את חיות המחמד שלכם ואינם גורמים לקושי בנשימה. 

מה לעשות אם הכלב אכל נר

דבר ראשון: יש לוודא שהנר רחוק מהכלב שלך ומחוץ להישג ידו. אבל אם זה מאוחר מדי, התקשר מייד לווטרינר שלך או למוקד חירום.
יש לקחת בחשבון את המרכיבים ואת הכמות הנבלעת בהקדם האפשרי. אם הכלב לא בלע הרבה שעווה, ייתכן שזה יתבטא  בשלשול. במידה והוא בלע כמות גדולה, זה עלול להיות מסוכן יותר. 

אם הנר מכיל מרכיבים שעלולים להזיק, כגון שמנים אתריים, או שהכלב שלך אכל את הפתיל או את בסיס המתכת של נר, הווטרינר שלך עשוי להמליץ ​​על טיפול. שמנים אתריים יכולים לגרום למגוון של דאגות בריאותיות, פתיל נרות או בסיס מתכת יכולים לגרום לחסימות במעיים.

לסיכום 

נרות עלולים להוות סכנה משמעותית לכלבים במספר היבטים. ראשית, להבת הנר יכולה לגרום לכוויות אם הכלב מתקרב אליה או מפיל את הנר בטעות. שנית, שעווה חמה שנשפכת עלולה לגרום לפגיעות בעור. בנוסף, ישנם נרות ריחניים המכילים שמנים אתריים שעלולים להיות רעילים לכלבים אם נבלעים.

חשוב להרחיק נרות דולקים מהישג ידם של כלבים, להניח אותם במקום גבוה ויציב, ולהעדיף נרות ללא תוספת ריח. במקרה של בליעה או מגע עם שעווה חמה, יש לפנות מיד לווטרינר.
בגג לחיות מבחר עשיר של צעצועים לכלבים, מזון איכותי לכלבים, מוצרי טיפוח ואביזרים שיעניקו לכלבכם סביבה בטוחה ומהנה.

Posted on

הכלב עושה קקי בבית? אל תתייאשו! הנה הפתרונות

כלב עושה קקי בבית

אין כמעט בעל כלב שלא חווה לפחות פעם אחת את הרגע המתסכל הזה: אתם חוזרים הביתה אחרי יום עבודה, פותחים את הדלת ומגלים שהכלב שוב עשה קקי בסלון, במטבח או ליד הדלת. התחושה הראשונית היא לעיתים כעס, אכזבה או בלבול, במיוחד אם נדמה שהכלב כבר היה מחונך לצרכים.

החדשות הטובות הן שברוב המקרים מדובר בבעיה שניתן לפתור. בין אם מדובר בגור צעיר, בכלב בוגר שאימץ הרגלים לא רצויים או בשינוי התנהגות פתאומי, הבנת הסיבה היא הצעד הראשון בדרך לפתרון. במאמר זה נסקור את הגורמים הנפוצים לתופעה ונציג דרכים יעילות שיעזרו לכם להחזיר את השגרה לבית.

למה הכלב עושה קקי בבית?

לפני שמנסים לפתור את הבעיה, חשוב להבין שכלב לא עושה את צרכיו בבית מתוך "דווקא" או רצון להרגיז את בעליו. ברוב המקרים קיימת סיבה ברורה להתנהגות.

הגורמים הנפוצים כוללים:

  • חוסר חינוך לצרכים או תהליך אילוף שלא הושלם.
  • יציאות לא סדירות במהלך היום.
  • חרדת נטישה או מתח נפשי.
  • בעיות רפואיות במערכת העיכול.
  • שינויים בשגרת החיים.
  • גיל מבוגר ואובדן שליטה חלקי על הסוגרים.
  • תזונה שאינה מתאימה לכלב.

כאשר מזהים את הגורם האמיתי, קל הרבה יותר לבחור את הפתרון הנכון.

גורים וכלבים צעירים: הסיבה הנפוצה ביותר

אצל גורים, עשיית צרכים בבית היא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות. מערכת העיכול שלהם עדיין אינה יציבה, והם מתקשים להתאפק לאורך זמן.

גור בן חודשיים עד שלושה חודשים עשוי להזדקק ליציאה לצרכים כל שעתיים או שלוש. ככל שהוא גדל, יכולת ההתאפקות משתפרת בהדרגה.

חשוב לזכור:

  • אין לצפות מגור צעיר להתנהג כמו כלב בוגר.
  • עקביות היא המפתח להצלחה.
  • חיזוק חיובי יעיל הרבה יותר מענישה.

בשלב זה מומלץ להשתמש בפתרונות מתאימים כמו ציוד אילוף לכלבים, גדרות תיחום ומשטחי צרכים במידת הצורך.

טעויות נפוצות שבעלי כלבים עושים

לעיתים הבעיה אינה בכלב אלא בדרך שבה אנחנו מגיבים להתנהגות שלו.

בעלי כלבים רבים מבצעים טעויות שעלולות לעכב את תהליך החינוך:

  • כועסים על הכלב זמן רב לאחר המעשה.
  • צועקים או מענישים אותו.
  • משנים את כללי הבית לעיתים קרובות.
  • לא מקפידים על שעות יציאה קבועות.
  • מעניקים תשומת לב דווקא לאחר התנהגות לא רצויה.

כאשר הכלב אינו מצליח להבין מה מצופה ממנו, הוא עלול להמשיך לחזור על אותה התנהגות שוב ושוב.

כיצד ללמד את הכלב לעשות צרכים בחוץ?

אילוף נכון מבוסס על יצירת קשר ברור בין ההתנהגות הרצויה לבין תגמול חיובי.

כאשר הכלב עושה את צרכיו במקום הנכון:

  1. שבחו אותו מיד.
  2. השתמשו בקול שמח ונעים.
  3. העניקו חטיף איכותי.
  4. אפשרו לו עוד כמה דקות טיול כתגמול נוסף.

במיוחד בשלבים הראשונים, כדאי להצטייד ב-חטיפי אילוף לכלבים המיועדים לחיזוק התנהגות רצויה. תגמול מהיר ועקבי מסייע לכלב להבין בדיוק מה מצופה ממנו.

למה חשוב לתגמל מיד?

המוח של הכלב מקשר בין פעולה לתוצאה בטווח זמן קצר מאוד. אם החטיף ניתן כמה דקות לאחר מכן, הוא עלול לקשר אותו לפעולה אחרת לגמרי.

לכן התזמון חשוב לא פחות מהתגמול עצמו.

סימנים שהכלב צריך לצאת לצרכים

במקרים רבים הכלב דווקא מנסה לתקשר איתנו, אך אנחנו מפספסים את הסימנים.

שימו לב להתנהגויות הבאות:

  • הליכה במעגלים.
  • רחרוח אינטנסיבי של הרצפה.
  • חוסר שקט פתאומי.
  • עמידה ליד הדלת.
  • יבבות קלות.
  • חיפוש פינה שקטה בבית.
  • זיהוי מוקדם של הסימנים יכול למנוע לא מעט "תאונות" מיותרות.

מה לעשות מיד לאחר שהכלב עשה קקי בבית?

אם גיליתם את המעשה לאחר שכבר התרחש, אין טעם לכעוס על הכלב.

במקום זאת:

  • נקו את המקום היטב.
  • השתמשו בחומר המנטרל ריחות.
  • הימנעו מצעקות או ענישה.
  • נסו להבין מה הוביל לאירוע.

כלבים נוטים לחזור לאותו מקום אם הם עדיין מריחים בו שאריות ריח. לכן ניקוי יסודי הוא חלק בלתי נפרד מהפתרון.

מתי מדובר בבעיה רפואית?

אם הכלב היה מחונך לצרכים במשך שנים ופתאום התחיל לעשות קקי בבית, חשוב לשלול בעיה רפואית.

בין הגורמים האפשריים:

מצב רפואיסימנים נלוויםמה לעשות
דלקת במערכת העיכולשלשולים, הקאותלפנות לווטרינר
טפילי מעייםירידה במשקלבדיקת צואה
רגישות למזוןגזים, יציאות מרובותהתאמת תזונה
מחלות מעי כרוניותיציאות תכופותבירור רפואי
הזדקנותקושי בהתאפקותהתאמת שגרה וטיפול

בכל שינוי פתאומי בהרגלי הצרכים, מומלץ להתייעץ עם וטרינר לפני שמניחים שמדובר בבעיה התנהגותית.

חרדת נטישה והקשר לעשיית צרכים בבית

יש כלבים שעושים קקי בבית דווקא כאשר הם נשארים לבד.

במקרים כאלה, עשיית הצרכים היא לעיתים רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר של חרדה.

סימנים נוספים עשויים לכלול:

  • נביחות ממושכות.
  • הרס חפצים.
  • חוסר שקט לפני יציאת הבעלים.
  • ריור מוגבר.
  • ניסיון לברוח מהבית.

כאשר מקור הבעיה הוא חרדת נטישה, פתרון אמיתי חייב להתמקד בטיפול בחרדה עצמה ולא רק בניקוי התוצאות.

חשיבות שגרת הטיולים

אחת הדרכים היעילות ביותר למנוע עשיית צרכים בבית היא יצירת סדר יום קבוע.

כלבים אוהבים שגרה וצפויים להסתגל במהירות ללוח זמנים קבוע.

דוגמה לשגרת יציאות מומלצת

זמןפעילות
בוקר מוקדםיציאה ראשונה לצרכים
לאחר ארוחת הבוקרטיול קצר נוסף
שעות אחר הצהרייםטיול בינוני
ערבטיול ארוך יותר
לפני השינהיציאה קצרה אחרונה

כאשר הכלב יודע מתי צפויה היציאה הבאה, קל לו יותר להתאפק.

האם התזונה משפיעה על הרגלי היציאות?

בהחלט.

מזון שאינו איכותי או שאינו מתאים לכלב עלול לגרום ליציאות מרובות, שלשולים או קושי בשליטה על הצרכים.

גורמים תזונתיים נפוצים כוללים:

  • החלפת מזון מהירה מדי.
  • עודף חטיפים.
  • מזון באיכות ירודה.
  • רגישות לרכיבים מסוימים.
  • האכלה בשעות לא קבועות.

שמירה על תזונה מאוזנת יכולה לשפר משמעותית את הסדירות של מערכת העיכול.

ציוד שיכול לעזור בתהליך האילוף

לעיתים שימוש נכון באביזרים מתאימים מקל על תהליך הלמידה.

בין המוצרים שיכולים לסייע:

  • גדרות תיחום לגורים.
  • כלובי אילוף איכותיים.
  • רצועות אימון ארוכות.
  • קליקר לאילוף.
  • משטחי צרכים לגורים.
  • שקיות חטיפים לאימון.
  • מגוון ציוד אילוף לכלבים המאפשר יצירת הרגלים נכונים בצורה הדרגתית.

הציוד אינו מחליף עבודה עקבית, אך הוא בהחלט יכול להפוך את התהליך לנוח ויעיל יותר.

כמה זמן לוקח לפתור את הבעיה?

זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב בעלי כלבים.

התשובה תלויה בגורמים רבים:

סוג המקרהזמן משוער לשיפור
גור צעירמספר שבועות
כלב בוגר עם הרגל קייםמספר שבועות עד חודשים
חרדת נטישהמספר חודשים
בעיה רפואיתבהתאם לטיפול
חוסר עקביות בשגרהלעיתים ימים בודדים

הנקודה החשובה ביותר היא התמדה. כלבים לומדים באמצעות חזרתיות, ולכן גם אם יש נסיגות בדרך, אין סיבה להתייאש.

שאלות ותשובות

האם מזג האוויר יכול להשפיע על הרגלי הצרכים של הכלב?

כן. יש כלבים שמתקשים לעשות צרכים בגשם, ברוח חזקה או בתנאי חום קיצוניים. במקרים כאלה כדאי להאריך מעט את משך הטיול ולאפשר להם זמן הסתגלות.

האם סירוס או עיקור משפיעים על הרגלי היציאות?

בדרך כלל לא באופן ישיר. עם זאת, לאחר ההליך עשויים להיות שינויים זמניים בהתנהגות ובשגרה שדורשים תקופת הסתגלות קצרה.

האם כלבים מסוימים קלים יותר לחינוך לצרכים?

כן. יש גזעים הידועים כלומדים מהר יותר, אך בסופו של דבר האישיות והעקביות של הבעלים משפיעות יותר מהגזע עצמו.

האם שינוי בית עלול לגרום ל"תאונות" זמניות?

בהחלט. מעבר דירה או שינוי סביבתי משמעותי עלולים לגרום לבלבול ולחוסר ביטחון זמני אצל הכלב עד שהוא מסתגל לסביבה החדשה.

גג לחיות והדרך לחינוך מוצלח

כאשר עובדים על חינוך לצרכים, חשוב להיעזר במוצרים מתאימים ובמידע מקצועי שמקל על התהליך. באתר גג לחיות ניתן למצוא מגוון פתרונות המיועדים לבעלי כלבים בכל שלבי החיים, החל מגורים צעירים ועד כלבים בוגרים, כולל חטיפי אילוף לכלבים, אביזרי תגמול, משחקי העשרה וציוד המסייע לבניית הרגלים נכונים. שילוב של ידע, סבלנות וכלים מתאימים יכול להפוך את תהליך האילוף לנעים ויעיל הרבה יותר.

לסיכום

עשיית קקי בבית היא בעיה נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה, אך ברוב המקרים מדובר באתגר שניתן לפתור באמצעות הבנת הסיבה, יצירת שגרה עקבית וחיזוק התנהגות רצויה. בין אם מדובר בגור צעיר, בכלב בוגר או בשינוי התנהגות פתאומי, חשוב לפעול בסבלנות, להימנע מענישה ולשמור על עקביות לאורך זמן. עם הגישה הנכונה, רוב הכלבים לומדים במהירות היכן נכון לעשות את הצרכים וחוזרים להתנהלות תקינה ונעימה בבית.

Posted on

5 טיפים פשוטים להרחיק את הכלב מהספה

כלב על ספה

השאלה האם לאפשר לכלב לעלות על הספה מעסיקה בעלי כלבים רבים. מצד אחד, אנו רוצים לפנק את חברינו הפרוותיים ומצד שני, אנו מעוניינים לשמור על סדר וניקיון בבית. במאמר זה נבחן את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ונציע טיפים מעשיים ליישום ההחלטה שלך.

האם כדאי לאפשר לכלב לעלות הספה?

ההחלטה אם לאפשר לכלב שלך להתרווח על הספה או המיטה שלך היא אישית לחלוטין, אך חשוב לשקול את כל ההיבטים לפני קבלת החלטה.

להלן היתרונות והחסרונות של לאפשר לכלב לעלות על הספה והרהיטים

יתרונות

  • חיבור רגשי- חלוקת המיטה או הספה עם הכלב יכולה לחזק את הקשר ביניכם, להפחית מתח ולהגביר את תחושת הביטחון אצל הכלב.
  • נוחות- עבור כלבים מבוגרים או כאלה הסובלים מכאבים, מיטה או ספה רכה יכולה לספק הקלה.
  • שיפור השינה- מחקרים מצאו כי שינה משותפת עם כלב יכולה לשפר את איכות השינה של בני אדם מסוימים.

חסרונות

  • ניקיון- שיער, לכלוך וריח של כלב על הרהיטים יכולים להוות בעיה, במיוחד עבור אנשים עם אלרגיות.
  • נזק לרהיטים- כלבים מסוימים עלולים לכרסם את הכריות או השמיכות.
  • בעיות התנהגות- אם הכלב הופך להיות אגרסיבי כשהוא על הרהיטים, זה יכול להוות בעיה בטיחותית.

איך למנוע מהכלב לטפס על הספה והרהיטים?

אתה רוצה לשמור על הרהיטים שלך נקיים ולמנוע מהכלב לטפס עליהם? הנה 5 טיפים שיעזרו לך למנוע מהכלב לטפס על הספה והרהיטים שלך בבית:

קביעת הכללים כאשר הכלב גור

הדרך הקלה ביותר ללמד כלב שלא לעלות על הספה היא להתחיל מוקדם, עוד כשהוא גור. כשהגור מגיע הביתה, הקפד להציע לו חלופות אטרקטיביות כמו צעצועים לכלבים על הרצפה.
כך, הוא ילמד מההתחלה שהספה היא לא מקום מנוחה. שיטה זו עובדת מצוין לגורים צעירים.
אם אתם מאמצים כלב בוגר שכבר התרגל לעלות על ספות, ייתכן שתצטרכו סיוע של מאלף כלבים מקצועי כדי לשנות את ההרגל הזה.

אספקת מרחב ידידותי ונוח לכלב

הכן לכלב פינה נוחה ומזמינה משלו. בחר מקום שקט ושלו, הרחק מאזורים רועשים או עם תנועה רבה. אם יש מקום מועדף על הכלב שלך, הנח את המיטה שלו שם. חשוב לדעת שלא כל הכלבים אוהבים את אותו סוג של מיטה לכלבים.
מומלץ לנסות כמה סוגים שונים, כמו מיטה מוגבהת, מיטה עם שוליים או מיטה אורטופדית. כך תוכל למצוא את המיטה המושלמת עבור הכלב שלך. עם מקום נוח ורגוע, הכלב לא יתפתה לעלות על הספה או על רהיטים אחרים בבית.

בילוי זמן על הרצפה עם הכלב

בלה זמן איכות עם הכלב שלך על הרצפה ובמרחב שלו. אם הספה זה המקום העיקרי שבו אתה נמצא, שם הכלב שלך ירצה להיות. אם תמיד תהיו יחד על הספה, הכלב יקשר את הספה לחברתך וירצה להיות שם ביחד איתך. בנוסף, הפוך את הרצפה למקום הכי מהנה בבית. שחק עם הכלב שלך על הרצפה ופנק אותו באמצעות חטיפים לכלבים טעימים, כך הוא יבין שהרצפה היא מקום מעניין ומלא כיף.

שימוש בחיזוק חיובי

למד את הכלב שלך לנוח במקום המיועד לו באמצעות חיזוק חיובי. כדי לעשות זאת, התחל בללמד את הכלב את הפקודה "למיטה". בחר מיטה נוחה עבורו והנח אותה במקום אסטרטגי.

כך תבצע את האימון:

  • ודא שכל בני הבית משתפים פעולה ונותנים לכלב את אותם הוראות.
  • בכל פעם שהכלב עולה על המיטה שלו, שבח אותו בחום והענק לו חטיף טעים.
  • חזור על התרגיל הזה מספר פעמים ביום, עד שהכלב יקשר את המיטה עם חוויות חיוביות.
  • כשהכלב נמצא על המיטה, אמור "על המיטה" וחזק אותו.

אל תצפה שהכלב ילמד את הפקודה ביום אחד. עם סבלנות ועקביות, הכלב שלך ילמד במהרה לנוח במקום המיועד לו.

שמירה על עקביות

עקביות חשובה להצלחה. אם הכלב מקבל אישור לעלות על הספה רק לפעמים או רק עם אנשים מסוימים, הוא יתבלבל ולא יבין את הכללים. חשוב מאוד להיות עקביים בכל האינטראקציות עם הכלב.
אפילו אם הכלב מקבל אישור לעלות על הספה פעם אחת, הוא יזכור את החוויה החיובית וירצה לחזור על זה. לכן, חשוב להיות עקביים ולמנוע ממנו לעלות על הספה בכל מצב.

אם אתה מתקשה בתהליך, פנה למאלף מקצועי. מאלף כלבים יוכל לעזור לך להבין את ההתנהגות של הכלב שלך ולפתח תוכנית אימון מותאמת אישית עבורו.

שאלות נפוצות

מה אפשר לשים על הספה כדי להרחיק את הכלב?

יש להימנע מכל דבר שמפחיד את הכלב, במיוחד אם הכלב שלך נוטה לפחד וחרדה או שהוא כלב חדש בביתך. כדי למנוע מהכלב לעלות על הספה אפשר להוריד את הכריות ולהעמיד אותן בצד, הקפיצים של הספה יהיו פחות נוחים לכלב מהכריות וכך הוא ימנע מלעלות עליה.

מה הדרך היעילה ביותר ללמד את הכלב לא לעלות על הספה?

הדרך הטובה ביותר היא באמצעות אימון וחיזוק חיובי. כלומר, הענק לכלב שבחים וחטיפים כשהוא נמצא במיטה שלו והעלם עין כשהוא מנסה לעלות על הספה. עם הזמן, הוא יבין שהמיטה היא המקום הכי טוב והכי נעים עבורו.

איך אוכל להגן על הספה מהכלב?

הדרך הבטחה ביותר להגן על הספה מהכלב היא לא לאפשר לו גישה לאזור של הספה כשאינך בבית. ניתן לעשות זאת ע"י גדר גורים או לחסום את הגישה לספה ע"י רהיט מסוים.

לסיכום

למנוע מכלב לטפס על הספה זה תהליך שדורש סבלנות, עקביות וחיזוק חיובי. על ידי מתן חלופות נוחות יותר והקניית פקודות ברורות, ניתן בהחלט להרגיל את הכלב לישון במקום המיועד לו. זכור, כלבים לומדים מההתנהגות שלנו, לכן חשוב להיות עקביים ולספק לכלב את הכלים הדרושים להצלחה.

Posted on

בעיות עור נפוצות של פיטבול וכיצד לטפל בהן

פיטבול

אנחנו חושבים שאתה כל כך בר מזל להיות הבעלים של פיטבול! לרוע המזל, הכלבים הנאמנים הללו נאבקים לעתים קרובות עם בעיות עור. הבעיות נגרמות לעיתים קרובות עקב רגישויות גנטיות, אלרגיות סביבתיות או תזונה לא מתאימה.  האם הפיטבול שלך מתגרד? שמת לב שיש לו פתאום קרחות? האם העור שלהם אדום ומודלק, מה שמעיד על דרמטיטיס?

אתה לא לבד במאבקים שלך. אף על פי שלא ניתן לרשום כל תלונת עור אפשרית במאמר אחד, יש לנו מספר מצבים סבירים ועצות טיפוליות עבורך.

בעיות העור הנפוצות של פיטבול

1. אטופיק דרמטיטיס

אטופיק דרמטיטיס היא בעיה שכיחה מאוד והיא סוג של אלרגיה לחלקיקים הנישאים באוויר. אלרגנים הם חומרים שעלולים לגרום לאלרגיות. ובמקרה של אטופיק דרמטיטיס, האלרגן יכול להיות אבקה, קרדית אבק, עובש או טחב למשל.

בהתאם לאלרגן, האלרגיה יכולה להתרחש עונתית או כל השנה. אטופיק דרמטיטיס היא גם בעיה במחסום העור. חשבו על הכלבים האלה כבעלי עור "דולף", שמכניס את האלרגנים. אטופיה מתחילה בדרך כלל בבגרות צעירה, וכלבים שנפגעו יגרדו בכל הגוף. במיוחד סביב הפנים, העיניים, הכפות ובתי השחי.

טיפול: לעתים קרובות יש צורך בתרופות כדי לשלוט על גירוד וזיהומים משניים. מומחה יכול לבצע בדיקות אלרגיה ואימונותרפיה כדי לבטל את הרגישות של הכלב שלך לאלרגנים. דיאטות מיוחדות או תוספי מזון מועילים לעתים קרובות בהפחתת חומרת הדרמטיטיס.

2. אלרגיות למזון

אלרגיות למזון הן תגובה למשהו שהכלב שלך אוכל. האלרגיות הנפוצות ביותר למזון הן אלרגיות חלבון לבשר בקר, עוף, כבש, ביצים, מוצרי חלב או סויה. מלבד גירוד בעור ודלקות אוזניים חוזרות, אלרגיות למזון עלולות לעיתים לגרום גם להקאות ושלשולים.

כדי לאבחן אלרגיה למזון, מתבצע ניסוי דיאטת אלימינציה. בעיקרו של דבר, התזונה מוגבלת למקור חלבון שעבר הידרוליזה או שאינו מוכר לכלב שלך כדי למזער את התגובה החיסונית. אם יש שיפור תוך 8-12 שבועות, ניתן לאבחן אלרגיה למזון. דיאטת האלימינציה דורשת ציות קפדני מכל הסובבים את הכלב. כל מאכל שלא תואם את הדיאטה יפריע לתוצאות. לאחר מכן, הווטרינר שלך ימליץ לך על הכנסת מזון מחדש כדי לקבוע את הגורם לאלרגיה.

טיפול: ברגע שאתה יודע למה הכלב שלך אלרגי, הימנעות ממזונות ופינוקים עם המרכיבים האלה היא קלה יחסית. עליך לבדוק את רשימת המרכיבים של כל מזון, פינוק או תוסף שאתה רוכש כדי לוודא שהוא לא גורם לאלרגיות למזון של הכלב שלך.

זכור כי תרופות טבליות לעיסה, כמו מוצרי פרעושים וקרציות, יכולות להכיל חלבונים שעלולים לעורר אלרגיות למזון בכלבים מסוימים.

3. מגע עם אלרגנים

אלרגיות למגע הן תגובות לדברים שעור הכלב שלך בא איתם במגע. דוגמה טיפוסית היא אלרגיה לדשא הגורמת לדרמטיטיס בבטן החלק הלא שעיר, בבתי השחי ובין כריות הכפות. חומרים כמו צמר, חומרים סינתטיים, צמחים אחרים וכימיקלים יכולים לגרום לדרמטיטיס ממגע.

מציאת מקור האלרגיה עשויה להימשך זמן מה. אם אתם חושבים שלכלבכם יש אלרגיה למגע, שימו לב למה שמעורר את הסימנים שלו. רופאי עור וטרינרים יכולים גם לבצע בדיקות אלרגיה כדי לקבוע מה גורם לדלקת העור של הכלב שלך.

טיפול: הדרך הטובה ביותר לטפל באלרגיות מגע היא להימנע מהאלרגנים האחראים לבעיה, אך זה לא תמיד ידוע או אפשרי. ניתן לטפל בגירויים קלים בעזרת שמפו מרגיע.

דייסת שיבולת שועל קולואידית טובה לעור דלקתי. במקרים חמורים יותר, הווטרינר שלך עשוי לרשום קרמים או תרופות כדי להרגיע את הגירוי כאשר הוא מתלקח. כמה אנטיהיסטמינים ללא מרשם בטוחים לכלבים, אבל הם לא תמיד יעילים במיוחד.

4. טפילים

טפילים כמו פרעושים וקרדיות יכולים להדביק את העור ולגרום לגירוד, גלדים, דלקות וזיהומים משניים. פרעושים נראים לעין בלתי מזוינת. הם אוהבים לתקוף את בסיס הזנב, אז אם אתם מחפשים פרעושים על הכלב שלכם, חלקו את השיער באזור זה, ואולי תראו אותם זוחלים על העור.

ייתכן שתראה גם נקודות שחורות קטנות שנראות כמו לכלוך. "לכלוך הפרעושים" הזה הוא הגללים מהפשפשים. קרדית הן יצורים מיקרוסקופיים ובדרך כלל צריך לאבחן על ידי וטרינר שיכול לבצע בדיקת גירוד בעור. קרדית תגרום לנשירת שיער, זיהומים ודרמטיטיס.

טיפול: למרבה המזל, ניתן למנוע ולהרוג טפילים על ידי תרופות נגד פרעושים וקרציות. מניעת פרעושים תהרוג פרעושים שקופצים על כלבכם. אך לפתרון מלא של ההידבקות, כדאי לטפל בכל בעל חיים בבית בפשפשים ולנקוט בצעדים לטיהור הסביבה, מכיוון שיהיו הרבה ביצים בשטיח, מצעים וקרשים. הווטרינר שלך יכול להמליץ ​​על טיפולים מחוץ לתווית עבור קרדית.

5. זיהומים

חיידקים ופטריות אחרות מדביקים לעתים קרובות את העור ועלולים לגרום לגירוד. יש לומר כי זיהומים חיידקיים הם בדרך כלל משניים לבעיות אחרות, כגון אלרגיות או ליקוק מוגזם של העור.

זיהומים עלולים לגרום להפרשה שחורה מהעור, במיוחד במיטות הציפורניים ובין כריות הכפות. זיהומים חיידקיים עלולים לגרום לדלקת, גלדים, קרום והפרשות. גזזת היא זיהום פטרייתי מדבק שיכול להתפשט בין כלבים, חתולים, סוסים ובני אדם.

בעלי חיים צעירים או בעלי דיכוי חיסוני נוטים יותר לחלות בגזזת. זה גורם לכתמים עגולים קלאסיים של נשירת שיער.

טיפול: שמפו תרופתי מקומי המכילים מרכיבים אנטיבקטריאליים ואנטי פטרייתיים, כגון שמפו Malaseb, יכולים לסייע בניקוי זיהומים. אתה צריך להשתמש באלה לפי ההוראות על התווית לקבלת התוצאות הטובות ביותר. ולזכור שבדרך כלל יהיה צורך ביותר מכביסה אחת כדי לנקות את הזיהום.

עליך לדון בסיבות הבסיסיות האפשריות לזיהום עם הווטרינר שלך, אשר יכול גם לדון באפשרויות טיפול ארוכות טווח במידת הצורך.

6. דיספלזיה פוליקולרית

דיספלזיה זקיקית היא סוג של הפרעת זקיק שיער שמובילה לנשירת שיער. מחלות אלו מבוססות בדרך כלל על הגנטיקה וצבע הפרווה של הכלב שלך. לדוגמה, פיטבולים כחולים או צבעוניים יכולים להיות בעלי התקרחות בדילול צבע.

השערות המושפעות חלשות ומועדות להישבר ולזיהום ולבסוף מפסיקות לצמוח, מה שמוביל להתקרחות. דיספלסיה של זקיק שיער שחור היא גם שכיחה למדי. במצב זה, אזורים שחורים של הפרווה מתחילים לאבד שיער עד שהגורים מגיעים לגיל 4 שבועות.

טיפול: כביסה עם שמפו תרופתי יכולה לסייע במניעת זיהומים משניים אם קיימים. למחלה אין מרפא, אבל ברגע שהשיער מפסיק לצמוח, זה לא פוגע בעור, והבעיה היא קוסמטית בלבד. רטינואידים ומלטונין שימשו בניסוי בכלבים מסוימים כדי לקדם את צמיחת השיער בהצלחה מעורבת.

7. תת פעילות של בלוטת התריס

תת פעילות בלוטת התריס שכיחה בקרב פיטבולים ומתרחשת לרוב כאשר בלוטת התריס נהרסת או מתנוונת. מחסור בהורמוני בלוטת התריס גורם לעלייה מוגזמת במשקל, עייפות, צמא מוגבר ואי סבילות לפעילות גופנית. יש לו גם השפעה ניכרת למדי על פרווה השיער. ולכלבים עם תת פעילות של בלוטת התריס עלולים להיות עור יבש, זיהומים בעור, נשירה מוגברת, שיער שלא צומח בחזרה לאחר גזירה, התקרחות ופיגמנטציה מוגברת של העור. יש צורך בבדיקות הורמון בלוטת התריס המבוצעות על ידי הווטרינר שלך כדי לאבחן את הכלב שלך עם תת פעילות של בלוטת התריס.

טיפול: טיפול תרופתי להחלפת הורמוני בלוטת התריס של הכלב שלך יקל על הסימנים של תת פעילות בלוטת התריס. תרופה זו צריכה להיות לכל החיים, והכלב שלך ידרוש בדיקות דם תכופות כדי לוודא שהוא מקבל את המינון הנכון של התרופה.

8. דרמטוזיס עקב חוסר באבץ

אבץ נחוץ לתפקודי גוף רבים, כולל עור ושיער בריאים. מחסור באבץ יכול להוביל לסימנים כמו זיהומים תכופים, נשירת שיער, אפים סדוקים וכפות כפות, ועור מעובה וקרום.

מחסור באבץ יכול להיגרם מתוספי מזון המפריעים לספיגת אבץ או מחסור באבץ במזון כלבים, דבר שכיח בתזונה ביתית ואיכותית. במקרים נדירים, פגמים גנטיים יכולים למנוע ספיגת אבץ מהמעיים.

טיפול: הצעד הראשון הוא להבטיח שהכלב שלך אוכל מזון לכלבים איכותי ומאוזן מבחינה תזונתית. הסר כל תוספי מזון עם נוגדי חמצון על בסיס צמחי או סידן מהתזונה של הכלב שלך, מכיוון שהם יפריעו לספיגת האבץ. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך גם בתוספי אבץ.

9. דלקת אדנית חלבית

דלקת אדנית חלבית מתרחשת כאשר מערכת החיסון תוקפת את בלוטות החלב של העור. זה קורה לרוב בכלבים בוגרים צעירים עד בגיל העמידה. זה יכול להוביל לפרווה עמומה, התקרחות, קווצות שיער דהוי, עור יבש וקשקשי וזיהומים בעור. בפיטבול, בעיית עור זו תופיע בדרך כלל על הראש, האוזניים והגו. זה מאובחן באמצעות ביופסיה של העור.

טיפול: טיפולים מקומיים להרגעת העור ומניעת זיהום יכולים להיות מועילים. שמפו דייוויס גופרית לכלבים וחתולים מכיל חומרים אנטיבקטריאליים וחומרי לחות ומפחית את השמנוניות של העור אצל כלבים עם אדניטיס שומנית.

מעקב עם מרכך פרווה יעזור לשמור על הלחות בפנים. הווטרינר שלך ירשום תרופות כדי להפחית את התגובה החיסונית של הכלב שלך לבלוטות החלב. תוספי תזונה כמו ויטמין A, ניאצינמיד או חומצות שומן אומגה יכולים להיות מועילים. הטיפול הוא בדרך כלל לכל החיים כדי לשמור על הסימנים תחת שליטה.

10. מחלת קושינג

מחלת קושינג היא לא רק בעיית עור אלא עלולה להוביל לדלילות של פרווה, זיהומים בעור ואפילו מצבורי סידן מוצקים בעור. פיטבולים עם מחלת קושינג מייצרים יותר מדי מההורמון קורטיזול. סימנים נוספים למחלת קושינג כוללים תיאבון גועש, צמא מוגבר, מתן שתן יותר מהרגיל, התנשפות ומראה בטן.

מצב זה מתרחש לרוב בכלבים בגיל העמידה ועד מבוגרים יותר ונגרם על ידי בעיה בסיסית בבלוטת יותרת המוח או בלוטת יותרת הכליה.

טיפול: יש צורך בבדיקות דם מיוחדות כדי לחפש ולאבחן את מחלת קושינג. בהתאם לנסיבות הכלב שלך, הווטרינר שלך עשוי להמליץ ​​גם על הדמיית אולטרסאונד, CT או MRI.

ישנם טיפולים רפואיים וכירורגיים זמינים למחלת קושינג. בעוד שהניתוח הוא יקר, הוא יכול לרפא את הכלב שלך. טיפולים רפואיים בדרך כלל שומרים על שליטה בסימני מחלת קושינג. הגישה הטובה ביותר נקבעת על בסיס כל מקרה לגופו והיא משהו שהווטרינר שלך ידון איתך.

כיצד תזונה משפיעה על בריאות העור?

תזונה מאוזנת היא גורם מפתח בשמירה על עור בריא אצל כלבים, במיוחד אצל גזעים רגישים כמו הפיטבול. יש לבחור אוכל איכותי לכלבים המכיל רכיבים התומכים בבריאות העור והפרווה יכולה לסייע בהפחתת גירויים, תמיכה בתפקוד מערכת החיסון ושיקום נזקי עור.

רכיבי תזונה חשובים לעור בריא:

  1. חומצות שומן חיוניות – אומגה 3 ואומגה 6 מסייעות לשמור על הלחות בעור, להפחית דלקות ולשפר את מראה הפרווה. מקורות מצוינים כוללים שמן דגים, זרעי פשתן ושמן קנולה.

  2. חלבון איכותי – חלבון הוא אבן הבניין של התאים בגוף, כולל תאי העור. מזון המבוסס על מקורות חלבון איכותיים כמו דג, כבש או הודו יכול להפחית רגישויות ולהאיץ תהליך ריפוי בעור.

  3. נוגדי חמצון – ויטמינים E ו-C מסייעים בהגנה על העור מפני נזקי רדיקלים חופשיים ובשיקום נזקי עור קיימים.

  4. אבץ וביוטין – רכיבים אלה חשובים לייצור שמנים טבעיים בעור, שומרים על עור רך ומונעים יובש או קשקשים

תזונה מומלצת לכלב פיטבול עם בעיות עור 

ישנם מקרים בהם הוטרינר ימליץ על אוכל רפואי לכלב שלך לטיפול בבעיות עור. חשוב להקפיד על מזון איכותי ולבצע את המעבר למזון החדש בהדרגה. 

לסיכום

הגיל, התכונות, הסביבה והסימנים של הפיטבול שלך יעזרו לקבוע את הגורמים הסבירים לבעיות העור שלהם. מצבים מסוימים, כמו אלרגיות וזיהומים, גורמים לכלב שלך לגרד, בעוד שאחרים גורמים לנשירת שיער.

חלקם בעיקר קוסמטיים, בעוד שאחרים יכולים להשפיע על בריאותו ותוחלת חייו של הכלב. יהיה עליך לקחת את הכלב שלך לווטרינר לאבחון מדויק ותוכנית טיפול מלאה. גם במקרים הפשוטים יותר יהיו תוצאות טובות יותר עם תוכנית טיפול המותאמת לכלב שלך.